A geometric pattern comprised of two elements: drawings of IDF soldiers demonstrating the fireman’s carry techniques, and arabesque tiles of the Hammam in Acre.
The work Pattern was originally born from an invitation to an exhibition at the Turkish Hammam in Acre, as part of the Acre Festival (2002). During my visit to the site, I photographed the geometric tiles with arabesque patterns, which became the formal basis for the work. I created a hybrid between these patterns and drawings taken from personal first-aid booklets distributed to every soldier in the Israeli army, illustrating different methods of carrying the wounded. The title Pattern derives from the geometric structures, but also refers to concepts from psychology and philosophy.
In psychology, a pattern is a recurring sequence of thoughts, feelings, or behaviors, which at times provides a sense of stability, and at other times creates a feeling of suffocation and entrapment. In philosophy, the word Dogma (sounds like dugma-pattern in Hebrew) refers to a belief, doctrine, or principle to which one is bound, often without any need for logical proof. It represents authority and accepted truths. In religions such as Christianity, Islam, and Judaism, dogmas are central principles of faith considered essential, and questioning them is perceived as a loss of faith. The notion of dogmatism carries a negative connotation, as it describes action without thought, adherence to predetermined rules, and conformity.
All my life, I have witnessed generations of soldiers being educated or one could even say programmed from early childhood to be sent again and again into the same conflict zones. An entire society is trapped in a closed cycle, unable to break free. Even the act of carrying the wounded, which ostensibly represents rescue, camaraderie, and loyalty, carries within it a traumatic trap that repeats itself on both the personal and collective level.
In Pattern, which I created especially for the exhibition Contemporary Arabesque, The Museum for Islamic Art, Jerusalem (2017) I chose to imprison within the geometric structure a single scene of carrying the wounded, including two rescuers and one casualty, whom we see from behind, as if moving away from us. The drawing is cut into iron, so that the arabesque and the figures cannot be separated. The iron is bare, untreated, and rust accumulates upon it. The Islamic-geometric pattern in which the soldiers are trapped creates a deceptive appearance. On the one hand, the image conveys order, symmetry, and the holding together of the figures; yet on the other hand, it generates a labyrinth from which there is no escape. Is this an act of rescue, or a trap?
If in 2002 there was still a glimmer of hope that the entanglement might unravel, then in light of the current situation in Israel the image only intensifies: the act of carrying the wounded signifies solidarity, loyalty, and sacrifice – removing the casualty from danger and bringing them to a safe place with commitment and personal risk. Yet the endless loop of emergencies in which we live creates the sensation of an infinite trap. Cultural, social, military, and psychological structures are intertwined, and acts of rescue are emptied of their meaning – since there is, in truth, no safe place.
דוגמא גיאומטרית המורכבת משני אלמנטים: רישומים של חיילים המדגימים טכניקות סחיבות פצוע ומערבסקות שנלקחו מתוך אריחי החמאם בעכו.
העבודה דוגמה נולדה במקור מהזמנה לתערוכה בחמאם הטורקי בעכו במסגרת פסטיבל עכו (2002). בביקור במקום צילמתי את האריחים הגיאומטריים עם דוגמאות ערבסק, שהפכו לבסיס צורני ליצירה, ויצרתי הכלאה ביניהם לבין רישומים מתוך ספרוני עזרה ראשונה אישיים שמחולקים לכל חייל בצה”ל, המדגימים סוגים שונים של סחיבת פצוע. השם דוגמה נובע מהמבנים הגיאומטריים, אך מתייחס גם למונחים מעולם הפסיכולוגיה והפילוסופיה. בפסיכולוגיה, דפוס (pattern) הוא רצף חוזר של מחשבות, רגשות או התנהגויות, שלעתים מעניק תחושת יציבות ולפעמים יוצר תחושה של מחנק וכלא. בפילוסופיה, המילה דוגמה מתייחסת לאמונה, דוקטרינה או עיקרון שמחויבים לו, לעיתים בלי כל צורך בהוכחה לוגית. היא מייצגת סמכות ואמיתות מקובלות. גם בדתות כמו הנצרות, האסלאם והיהדות קיימות דוגמות, שהן עקרונות אמונה הנחשבים להכרחיים, וערעור עליהן נתפס כאיבוד האמונה. מושג הדוגמטיות נושא מטען שלילי, שכן הוא מתאר פעולה ללא מחשבה, בהתאם לכללים שנקבעו מראש ובאופן קונפורמי.
כל חיי אני עדה לדורות של חיילים המחונכים, או ניתן לומר אפילו מתוכנתים, משחר ילדותם להישלח שוב ושוב אל אותם אזורי עימות. חברה שלמה לכודה במעגל סגור, ללא יכולת לשבור אותו. גם פעולת סחיבת הפצוע, שלכאורה מייצגת אקט של הצלה, חברות ונאמנות, נושאת בתוכה מלכודת טראומטית החוזרת על עצמה ברמה האישית והקולקטיבית.
בעבודה דוגמה, שיצרתי במיוחד עבור התערוכה ערבסק עכשווי במוזיאון האיסלאם (2017), בחרתי לכלוא בתוך המבנה הגיאומטרי סצנת סחיבת פצוע אחת הכוללת שני מצילים ופצוע אחד, שאנו צופים בהם מאחור, כאילו מתרחקים מאיתנו. הרישום נחתך בברזל כך שלא ניתן להפריד בין הערבסק ובין הדמויות. הברזל חשוף, לא מטופל, וחלודה מצטברת עליו. הפטרן הגיאומטרי-מוסלמי שבתוכו לכודים החיילים יוצר חזות מתעתעת. מצד אחד, הדימוי משרה תחושת סדר, סימטריה והחזקה של הדמויות; אך מצד שני, הוא יוצר סבך שלא ניתן לצאת ממנו. האם מדובר בהצלה או במלכודת?
אם בשנת 2002 עוד הייתה מעט תקווה שהסבך ישתחרר, הרי שלנוכח המצב הנוכחי בישראל הדימוי מתעצם: פעולת סחיבת הפצוע מסמנת סולידריות, נאמנות והקרבה, הוצאת הפצוע מאזור הסכנה והבאתו למקום בטוח תוך מחוייבות והסתכנות אישית. אך הלופ של מצבי החירום האינסופיים שבתוכם אנו חיים יוצר תחושת מלכודת אינסופית. מבנים תרבותיים, חברתיים, צבאיים ונפשיים שזורים זה בזה, ופעולות ההצלה מתרוקנות ממשמעותן – שכן אין מקום בטוח באמת.
